אתה יכול לבגוד באשתך.
על מחשבות על בגידה, על ההסתרה שהן מייצרות בבית, ועל ההחלטה שאתה דוחה.
אתה יכול לבגוד באשתך.
בוא נדבר על זה. באמת. זה לא כל כך קשה. אתה יכול. יש לך מלא אפשרויות.
מלא אפשרויות
אתה יכול לבגוד בה רגשית, ואתה יכול לבגוד בה גופנית. אתה יכול להתלונן עליה ועל ההתנהגות שלה מול החברים שלכם. אתה יכול לפלרטט, לגעת, לקבוע עם מישהי אחרת במלון או ב-Airbnb. אתה יכול לנסוע לחו"ל או לעיר אחרת.
אתה יכול רק לכתוב הודעות ב-DM למישהי שמוצאת חן בעיניך. אתה יכול לראות פורנו, ולעשות עוד אלף דברים שהם מחוץ להסכמים בינך לבין אשתך, ושהיא הייתה קוראת להם "בגידה". אתה יכול… העיקר שאתה יכול.
אז בגידה זה טוב?
למה אני אומרת את זה ככה? מה, אני אומרת שבגידה זה טוב? לא. אני אומרת שלקבל החלטות זה טוב.
כי הרבה פעמים, גבר שחושב על בגידה לא נמצא בתוך בגידה. הוא נמצא בתוך "אולי". הגוף שלו בבית, ליד אשתו, בארוחת שישי, בהסעה של הילדים. והראש שלו במקום אחר, מגלגל שיחה שעוד לא הייתה, עם מישהי שהוא בקושי מכיר.
המחשבה כבר עושה משהו
עצם התהייה "האם אני יכול לבגוד בה או לא", עצם התשוקה והטיזינג של "אולי גם אני יכול…", מערפלת ומטשטשת. עוד לפני שעשית משהו, ההתעסקות במחשבה הזו כבר משבשת משהו באנרגיה הטובה בינך לבין אשתך.
ואתה בטח אומר לעצמך: מה כבר קרה? לא עשיתי כלום. קרה. היא שואלת "עם מי אתה מתכתב?" ואתה עונה "עבודה" מהר מדי. היא נוגעת לך בכתף במטבח ואתה נדרך, כאילו נתפסת. שום דבר לא קרה, ובכל זאת אתה כבר נזהר ממנה בבית שלך.
הלופ של ההסתרה
המנגנון של השיבוש הוא ההסתרה. זה עובר דרך רצף מחשבות כזה: "אם היא הייתה יודעת שאני…" מה היא הייתה מרגישה כלפיי, מה היא הייתה עושה, כמה היא הייתה מצטערת, מתביישת… ומיד גל של אשמה, בושה, צער.
ואז ההצדקות. אבל אני עצוב. אבל אני מסכן. אבל אני לא מקבל את מה שאני רוצה, את מה שאני צריך, את מה שאני…
ושוב לופ. אז אולי בכל זאת? ואולי גם לממש? בכל פעם שאתה נכנס לסיטואציה הזו, אתה מעמיק את הפער ביניכם. אני מכירה אנשים שחוזרים למחשבה הזו 4, 5, 10, 20 פעמים ביום. איך נראית הזוגיות שלהם, לדעתך?
אם הפער הזה כבר מרגיש לך כמו בדידות, כתבתי על זה באני מרגיש לבד בנישואים שלי. אם המחשבה על אחרת התחילה דווקא מזה שאשתך כבר לא מדליקה אותך, יש רשומה נפרדת על היא כבר לא עושה לי את זה.
ואם אתה מזהה את עצמך בלופ הזה ורוצה להסתכל עליו עם מישהי מבחוץ, בלי שיפוט ובלי הטפה, אפשר לקבוע פגישה ראשונה.
מה ה"אולי" מספר לך
תסתכל רגע על ההצדקות. "אני לא מקבל את מה שאני רוצה." יכול להיות שזה נכון. אולי באמת אין ביניכם מגע כבר חודשים. אולי היא מדברת איתך רק על הסעות, משכנתא וקניות. אולי כבר הרבה זמן אף אחד לא הסתכל עליך כמו שההיא מה-DM מסתכלת. או עשויה להסתכל. בראש שלך.
אבל שים לב - ברגע שהחוסר הזה הופך להצדקה, אתה משתמש בה כדי לפרק אתכם. לא כדי לחבר. לא כדי לחזור הביתה. במקום להגיד לאשתך "חסר לי", אתה אומר את זה לעצמך, בשקט, וממשיך לגלול.
המחשבה על אחרת היא הרבה פעמים הדרך הכי קלה להרגיש משהו בלי לסכן כלום. בלי שיחה קשה, בלי לשמוע "לא", בלי לגלות שגם לה חסר. המחשבה הזו נותנת לך ריגוש של רגע, ומרחיקה את היכולת שלך לשנות משהו בבית האמיתי.
אז אולי די?
אם אתה באמת רוצה לבגוד, עשה את זה.
אם אתה באמת רוצה להתגרש, עשה את זה.
ואם אתה באמת רוצה שיהיה לך טוב בבית, ושיהיה לכם טוב ביחד, עשה את זה.
אני לא אומרת לך מה לבחור. זה שלך. אני אומרת שה"אולי" שאתה גר בו כבר כל כך הרבה זמן שומט מתחתיך את הבית - ולא נותן לך שום דבר אחר במקומו. אם אתה תקוע בדיוק שם, בין "לא רוצה להתגרש" לבין "לא יכול להמשיך ככה", כתבתי על זה בלא רוצה להתגרש, לא יכול להמשיך ככה.
לקבל החלטה זה לא להלקות את עצמך על כל מחשבה שעברה לך בראש. מחשבות עוברות. הכל טוב. קח אוויר, נשמה שלנו. ההחלטה היא מה אתה עושה איתן. על ההבדל הזה כתבתי באיך לוקחים אחריות מלאה על הזוגיות - בלי אשמה.
מתחילים הערב. מה כן.
היום, כל פעם שהמחשבה מגיעה, שים לב אליה. אל תגרש אותה ואל תלך אחריה. היא רק סיפור. בערב, כשהיא מגיעה שוב, קום ולך לחדר שבו אשתך נמצאת. שב לידה חמש דקות, הטלפון בכיס. לא צריך להגיד שום דבר חכם, ולא צריך לפתוח שיחה על הזוגיות.
איך זה ייראה כשזה יעבוד? שאלה טובה. תראה - לפחות בהתחלה: אין פה איזה זיקוקים. לכאורה זה יהיה עוד ערב רגיל. אבל זה יהיה ערב רגיל שבו אתה חוזר הביתה ולא מחכה שהטלפון ירטוט. היא תספר לך משהו מהיום שלה ואתה באמת תשמע אותה, כי הראש שלך לא יהיה תקוע בהודעה שעוד לא שלחת. תמצא את עצמך רגוע - כי אין לך מה להסתיר, אז אין לך ממה להיזהר. וכשהיא תתיישב לידך על הספה, אתה לא תידרך - אז אולי יהיה לזה המשך. ואולי אפילו סוף ממש שמח. מי יודע…?
זה ממש שלך.
אתה יכול לעשות את זה.
תתחיל בלהחליט.
רוצה לעשות סדר?
אני עמית מילמן. מאמנת אישית מתל אביב, עובדת עם גברים בזוגיות ארוכה שהבית עדיין חשוב להם, גם כשהראש כבר נודד. אני לא אשפוט אותך על מה שעובר לך בראש, ולא אגיד לך מה לבחור. אני אעזור לך לראות מה באמת קורה ומה תלוי בך.
בפגישה ראשונה, שעה ורבע בסטודיו בתל אביב או אונליין, אנחנו מסתכלים יחד על ה"אולי" הזה ובודקים מה הוא מנסה להגיד לך על הבית שלך. אתה יוצא עם צעד ברור להמשך - לא עם עוד סיבוב של אשמה. לקביעת פגישה ראשונה
תעשה צעד. אני אעזור לך.
בוא תתחילפגישה אחת. דיסקרטית. בלי התחייבות. עושים סדר, ויוצאים עם צעד ראשון ברור.