היי.
אני עמית.

כבר הייתי מאמנת אישית, ועבדתי עם כל מיני אנשים בכל מיני שלבים בחיים. ואז, בתקופה די קצרה, כמה גברים, חלקם חברים ממש טובים שלי, סיפרו לי פתוח, אחד אחרי השני, בהזדמנויות שונות, על מה שהולך בבתים שלהם.

לא אסונות גדולים. לא בהכרח. יותר וקטורים לא טובים. כיוון שאם לא עוצרים אותו, נהיה בית שקשה לחזור אליו.

שאלתי עם מי הם מדברים על זה. אמרו:

שאלתי מה הם עושים עם זה. אמרו:

משפטים שנשמעים כמו מציאות, אבל הרבה פעמים הם דרך להישאר במקום. וזה תפס אותי, כי לא הכרתי אותם ככה.

בחוץ הם היו אנשים חזקים. חכמים. מתפקדים. מצחיקים. אחראים. בבית הם היו חסרי אונים. לא כי לא אכפת להם - הרבה פעמים בדיוק כי אכפת להם נורא, והם לא יודעים מה לעשות עם זה.

אני בן אדם כמוך, עם עוד הבנה בבני אדם ומערכות יחסים, ומומחיות בליווי תהליכי שינוי יעילים. זהו. כשתבוא תבין. אנחנו פה בשבילך. לא בשבילי.

באמת. חשוב לי שתראה את זה כמוני: גבר שמגיע עד עמוד כזה, קורא, בודק, מנסה להבין אם יש לו עם מי לדבר - הוא לא גבר שוויתר.

גם אם אתה עייף. גם אם אתה מבולבל. גם אם אתה לא יודע מה אתה רוצה עדיין. גם אם חצי ממך רוצה לסגור את האתר הזה ולא לחשוב על זה יותר.

יש בך חלק שמחפש את הדרך הביתה. עם החלק הזה אני רוצה לעבוד.