אין לי מילים לזה.

זה לא בעיה של אינטליגנציה. ולא של רצון. רוב הגברים שאני פוגשת גדלו בלי שלימדו אותם לדבר ככה על עצמם. למדו אותך לפתור, לתפקד, להחזיק. לא למדו אותך להגיד "אני מרגיש לחץ בחזה ואני לא יודע למה".

אז כשמשהו זז בפנים - לפעמים אתה רושם את זה כעצבנות, לפעמים כעייפות, ולפעמים פשוט לא רושם בכלל. וזה עובד, עד שזה מפסיק לעבוד. עד שהיא אומרת "אתה לא פה" ואתה לא יודע איך להסביר שאתה כן פה, אתה פשוט לא יודע איפה.

למה זה חשוב.

כי אתה לא יכול לזוז ממקום שאתה לא מסוגל לתאר. אם אתה לא יודע מה אתה מרגיש, אתה לא יודע מה צריך לקרות אחרת. אתה רק יודע ש"לא טוב לי" - וזה לא מספיק כדי להחליט משהו, להגיד משהו, או לבקש משהו.

ברגע שיש לך מילה - יש לך אחיזה. "אני מרגיש מיותר בבית" זה משהו אחר לגמרי מ"אני בסדר". "יש לי כובד בחזה כל פעם שאני נכנס הביתה" זה משהו אחר לגמרי מ"עייף". המילה לא פותרת - אבל היא מתחילה.

איך משתמשים ברשימות שלמטה.

לא צריך לקרוא הכל. תעבור עליהן לאט, ותסמן לעצמך - בראש, בעיפרון, בצילום מסך - את המילים שגרמו לך לעצור. לא את אלו שאתה חושב שאתה צריך להרגיש. את אלו שמשהו בך אמר עליהן "כן. זה".

הרשימות מחולקות לקבוצות - כבדות, מתח, בושה, פחד, עצב, ניטרלי, רגוע. רוב הגברים שמגיעים אליי מזהים את עצמם בשתיים-שלוש מהקבוצות העליונות. זה לא אומר עליך כלום מלבד שאתה אדם חי שעובר תקופה. לפעמים תזהה דווקא בקבוצה האחרונה משהו שהיה לך פעם ואין לך עכשיו - גם זה מידע.

ואז, אם בא לך, תכתוב משפט אחד: "אני מרגיש ___ ו___. בגוף שלי יש ___ ו___." זהו. זה כל התרגיל.

רגשות.

מה אתה מרגיש עכשיו - וגם מה אתה מזהה שהיה לך פעם ואין לך עכשיו. שניהם נחשבים.

תחושות בגוף.

הגוף שלך מדבר כל הזמן. הוא אומר לך אם הבית בטוח, אם אתה אסוף, אם אתה דרוך. עבור על הרשימה ותראה איזו תחושה אתה מזהה עכשיו - או איזו תחושה אתה זוכר שהייתה לך, ועזבה.

ומה עושים עם זה.

שום דבר דרמטי. לא צריך לרוץ ולספר לה. לא צריך להחליט שום החלטה. רק תחזיק את המילים שזיהית - בראש, בפתק, בהערות בטלפון. תחזור אליהן מחר. תראה אם הן עדיין מתאימות. תראה אם נוספו אחרות.

ואם בא לך לעשות את זה ברצינות, יש לי תרגיל קצר בסטודיו שלוקח חצי שעה - תתחיל כאן - שעוזר לך לבנות תמונה בהירה יותר של איך אתה רוצה להרגיש בבית שלך, ומה הולך לקרות שם כשזה יקרה.

אבל אפילו בלי זה - אם זיהית פה שתי מילים שגרמו לך לעצור, כבר עשית משהו. עד עכשיו זה היה "כלום". עכשיו זה משהו עם שם.